תסריט שמעת על הפנתרים השחורים, אדון
במאי: ניסים מוסק, הפקה: שרון שביט
שמעת על הפנתרים השחורים, אדון משה? – מסע אחר
הצהרת כוונות
החשיבות העיקרית בהפקת הסרט שמעת על הפנתרים אדון משה? - מסע אחר, טמונה בניסיון לבחון
מחדש, בראיה היסטורית את שורשי תחושות הקיפוח והתסכול החברתי, בקרב בני עדות המזרח ושכבות
המצוקה בישראל, מאז הקמת המדינה. מעקב זה יערך דרך הפריזמה הסובייקטיבית מאד של מנהיגי
"הפנתרים השחורים", מחשבותיהם, חלומותיהם ומאבקם החברתי, בראשית שנות השבעים, והתייחסותם,
דעותיהם ופעילותם הציבורית, בנושאים אלה היום.
בחינה זאת מתאפשרת היום אודות לקיומו של מסמך נדיר ובלעדי, בעל חשיבות היסטורית ומחקרית
מיוחדת במינה - הסרט: שמעת על הפנתרים השחורים ?אדון משה, שהופק כ’סינימה ווריטה’ על ידי
נסים מוסק יחד עם הפנתרים השחורים, בראשית שנות השבעים. קטעים מהסרט המקורי שישלבו בסרט
המתוכנן יאפשרו, אודות לממד הזמן, בחינה מאוזנת, שקולה ועניינית יותר של אחד הנושאיים המרכזיים
שבו מתמודדת החברה הישראלית, מראשית קיומה .
סינופסיס
הסרט שמעת על הפנתרים השחורים אדון משה ? – מסע אחר, יתעד מסע בראיה היסטורית של הקיפוח
והעוני בשכונות המצוקה ועיירות הפיתוח בישראל בשנת 2001 , יחד עם המנהיגים הבולטים של
הפנתרים השחורים" לשעבר: סעדיה מרציאנו, צ’רלי ביטון וכוכבי שמש.
המסע ינסה לאתר ולעקוב אחרי תושבי שכונות העוני שצולמו לסרט שמעת על הפנתרים השחורים?
אדון משה, שהופק לפני כשלושים שנה, ויבחן את השינויים שחלו בחייהם ובתפיסת עולמם החברתית
והפוליטית.
דמות המפתח בסרט יהיה סעדיה מרציאנו המנסה להחיות היום מחדש את הפנתרים השחורים, על בסיס
המוניטין והספונטניות של התנועה בתחילת דרכה, בשנות השבעים.
בסרט ישולבו קטעים מסרטו האבוד של הבמאי נסים מוסק "? " שכמעט ולא הוקרן עד כה, ונמצא אחרונה
בארכיון הסינמטק בירושלים.
תסריט ותחקיר
"היום בפרספקטיבה של יותר משנות דור ולאחר התבוננות מחקרית מעמיקה, אני מבקש לקבוע באופן ודאי: הפנתרים השחורים היו המפץ הגדול, האירוע המחולל של המאבק המזרחי בישראל. משם התחיל הכל והכל כבר התנסח שם. ישראל עד מרץ 1971, הייתה מדינה שבה הדיכוי הכלכלי והתרבותי של המזרחיים התקבל לרוב בהכנעה על ידי המזרחיים עצמם… "
סמי שלום שטרית
1970, תנועת מחאה המונהגת על - ידי בני נוער משכונות המצוקה בירושלים פורצת לתודעת הציבור
הישראלי בפעילות חריגה, אנטי-ממסדית ולפעמים גם אלימה. היו אלה "הפנתרים השחורים".
הם הציתו את הדמיון והצטיירו כ’רובין הודים’ ממוסררה, הלהיבו המונים והפחידו את הממסד.
בפעולות כמו "מבצע החלב", הם אספו לפנות בוקר את מוצרי החלב והלחמניות מפתחי חנויות המכולת
בשכונת רחביה, וחילקו אותם חינם בשכונות המצוקה - הקטמונים ומוסררה.
כשנכנסו לעימות עם שר הפנים ד"ר יוסף בורג הם פיזרו עכברים בפתח ביתו ברחביה .
גולדה מאיר, לאחר שנפגשה אתם קבעה: "הם לא נחמדים", וטדי קולק צעק עליהם: "תרדו מן הדשא",
כשהתכנסו נגדו במחאה, בגן העירייה.
הם ערכו הפגנות ענק, שלהבו את ההמונים וגררו את המשטרה לעימותים אלימים אתם.
המחאה התחוללה כשיטפון הזורם ספונטנית ללא כל ארגון והכוונה מגבוה.
בשנת 1971 פגש אותם לראשונה נסים מוסק, אז עורך סרטים מתחיל בטלוויזיה, בבית הקפה המיתולוגי
טעמון. מוסק הוקסם מהתלהבותם ומכנות כוונותיהם של הצעירים המרדנים, התחבר לדרכם המהפכנית
שנראתה בעיניו נכונה וצודקת, והתחיל לתעד מיד את פעילותם התוססת.
במשך מספר שנים יצר מוסק יחד עם הפנתרים סרט מחאה בשם : "שמעת על הפנתרים השחורים, אדון
משה?" הסרט בא להציג את המחאה ואת המסר החברתי של תנועת המצוקה הראשונה והמשמעותית ביותר
בתולדות המדינה. אולם כבר תוך כדי עשיית הסרט, החלה התנועה שפעלה אז כשנתיים להתפורר, ובסופו
של דבר התרסקה, בשל ניגודי תפיסות ואינטרסים, יריבויות אישיות ומתחים פוליטיים. כך שהסרט, בסופו
של דבר, מתאר למעשה את שקיעתה של תנועת הפנתרים. נגטיב הסרט שאבד לפני שנים רבות, נמצא רק
לאחרונה בסינמטק ירושלים.
על בסיס הסרט המקורי נצא למסע חיפוש אישי של גיבורי הסרט: סעדיה מרציאנו וצ’רלי ביטון ילידי
שנות החמישים, בני שכונת מוסררה, וכוכבי שמש המבוגר מהם, מהקטמונים.
המסע יערך בשכונות מצוקה, בעיירות פיתוח ובמקומות שונים בארץ בחיפוש, אחר הפנתרים ודמויות
אחרות שהופיעו בסרט המקורי.
סעדיה מרציאנו, מגיל 18 מנהיג בולט וכריזמטי של הפנתרים. ארגן והשתתף בכל פעולות
המחאה של התנועה. כיהן שנה כח"כ מטעם תנועת של"י, ברוטציה הקונטרברסלית עם מאיר
פעיל. היום פעיל במטה השכונות של מפלגת עבודה ומנהל פרויקטים חברתיים ותרבותיים
מיוחדים לעדות המזרח, כגון תיאטרון מחאה חברתית ומאבק בסמים. סעדיה מניף בימים
אלה את הדגל מחדש, ומארגן יחד עם צעירים משכונות המצוקה ומעיירות הפיתוח את תנועת
"הפנתרים השחורים החדשים."
צ’רלי ביטון, מהמנהיגים המליטנטים של הפנתרים. הוכה ונעצר פעמים רבות על ידי המשטרה.
כיהן 16 שנה כחבר כנסת מטעם חד"ש. אחת מפעולות המחאה "הפנתריות" שזכורים לו מתקופה
זו, היא כאשר כבל את עצמו לדוכן הנואמים. עזב את הפעילות הפוליטית והלך לעסקים. כיום הוא מקורב
לש"ס, וחי ברווחה יחסית בוילה בורגנית במבשרת.
כוכבי שמש, בניגוד לשני הראשונים שהם ממוצא מרוקאי, כוכבי שמש הוא יוצא עיראק. הדבר
בא לידי ביטוי, בין השאר, בחוסר פירגון כלפיו, בקרב חבריו להנהגת הפנתרים. כאוטודידקט, בעל
השכלה רחבה, התבדל מיתר חבריו לתנועה, ורואה בהם אופורטוניסטים, שניצלו את המאבק למען עצמם.
ניהל פאבים בתל אביב ובירושלים ביניהם "הבר האדום", מקום מפגש של בכירי הבוהמה התל אביבית
בשנות השמונים. היום, בן למעלה מחמישים, הוא מובטל ומסיים תואר במשפטים.
הבמאי נסים מוסק, הזדהה עם הפנתרים מראשית דרכם. השתתף בהפגנות ובמבצעים שארגנו, עקב מהצד
אחר התהליכים והתהפוכות שעברו ויזם יחד אתם, את הכנת הסרט.
הסרט זכה בפרס הראשון לבימוי מטעם "המועצה לתרבות ואמנות" בשנת 1974.
"כדוקומנטריסט אני רואה בסרט שברצוני להכין הזדמנות, בראיה היסטורית,
לחשבון נפש נוקב של אנשים שאחראים במידה מסוימת, לכישלון התופעה
הנפלאה שנקראה "הפנתרים השחורים", קובע מוסק.
סגנון ומבנה
הסרט יכלול קטעים מהסרט המקורי "שמעת אל הפנתרים השחורים, אדון משה ?" שצולם בשנת 1971
בשחור לבן. (4 קלטות מצורפות להצעה).
הסרט יצולם ברובו במצלמת כתף, ויתמקד במצבים ספונטניים המתרחשים לעין העדשה, בסגנון דומה
לסרט המקורי.
צוות הצילום יחד עם סעדיה מרציאנו יצא לחפש אחר הגיבורים האלמונים המופיעים בשולי סיפור הסרט
המקורי, כפי שתועדו בהפגנות ובסצינות המצוקה והעוני ויעקוב אחר ניסיונותיו של סעדיה, להקים היום
מחדש את תנועת פנתרים .
מתוך מכונית ההוולוו של צ’רלי ביטון נתעד את אנשי ש"ס אשר צ’רלי מקורב אליהם היום. אחיו דודו,
פנתר לשעבר, עומד בראש הועד לשחרור אריה דרעי.
כוכבי שמש, האידיאולוג שבחבורה, יפגיש אותנו בשכונת התקווה, עם עמרם כהן המיליטנט העדתי,
שהתנגד להצטרפות אשכנזים לתנועה.
הסרט ינסה ליצור מסמך חברתי שיאיר את תחושות הקיפוח והתסכולים העדתיים הקיימים היום בישראל
ואת אופן ביטויים בחיי הדור הישראלי הצעיר. הוא יפגיש את הצופה עם התרבות העדתית המתפתחת
בשנים האחרונות במדינת ישראל, וינסה לענות על השאלות הבאות:
מדוע לאחר כמעט יובל שנים אין עדיין בישראל אינטגרציה חברתית ? מהו הקשר בין הקיפוח העדתי
לפנייה לדת? כיצד הפכה ש"ס לנציגה הרשמית של עדות המזרח בעוד שהיא עצמה חלק מהממסד? ומי
המייצג האוטנטי של מצוקת הקיפוח החברתי בישראל ?
הסרט ינסה לאתר את הדמויות והמשפחות שהופיעו בסרט וינסה לעקוב אחרי מה שקרה להם מאז, ואיפה
הם היום? בין השאר נחפש את גיבורי "סצנת הג’וק" המפורסמת מהסרט המקורי, כאשר מספר ילדים ישנו
על מיטה אחת, בחדר קטן במוסררה, והפנתרים פרצו אליו עם מצלמה. דרך מסע החיפושים לאורך
התקופה, ננסה לקבל תמונה עכשווית של המצב החברתי-כלכלי בישראל, לא באמצעות מומחים, אלא
דרך הסיפור הפרטי של אלה שחוו את העוני והקיפוח החברתי על בשרם.
הסיפור שלנו הוא אישי, דרך עיניהם של מנהיגי הפנתרים שניסו לחולל מהפכה חברתית בראשית שנות
השבעים ודרך חייהם של אותם גיבורים שגדלו בתחתית הסולם החברתי, מאז הקמת המדינה.
שמעת על הפנתרים השחורים, אדון משה? – מסע אחר
הצהרת כוונות
החשיבות העיקרית בהפקת הסרט שמעת על הפנתרים אדון משה? - מסע אחר, טמונה בניסיון לבחון
מחדש, בראיה היסטורית את שורשי תחושות הקיפוח והתסכול החברתי, בקרב בני עדות המזרח ושכבות
המצוקה בישראל, מאז הקמת המדינה. מעקב זה יערך דרך הפריזמה הסובייקטיבית מאד של מנהיגי
"הפנתרים השחורים", מחשבותיהם, חלומותיהם ומאבקם החברתי, בראשית שנות השבעים, והתייחסותם,
דעותיהם ופעילותם הציבורית, בנושאים אלה היום.
בחינה זאת מתאפשרת היום אודות לקיומו של מסמך נדיר ובלעדי, בעל חשיבות היסטורית ומחקרית
מיוחדת במינה - הסרט: שמעת על הפנתרים השחורים ?אדון משה, שהופק כ’סינימה ווריטה’ על ידי
נסים מוסק יחד עם הפנתרים השחורים, בראשית שנות השבעים. קטעים מהסרט המקורי שישלבו בסרט
המתוכנן יאפשרו, אודות לממד הזמן, בחינה מאוזנת, שקולה ועניינית יותר של אחד הנושאיים המרכזיים
שבו מתמודדת החברה הישראלית, מראשית קיומה .
סינופסיס
הסרט שמעת על הפנתרים השחורים אדון משה ? – מסע אחר, יתעד מסע בראיה היסטורית של הקיפוח
והעוני בשכונות המצוקה ועיירות הפיתוח בישראל בשנת 2001 , יחד עם המנהיגים הבולטים של
הפנתרים השחורים" לשעבר: סעדיה מרציאנו, צ’רלי ביטון וכוכבי שמש.
המסע ינסה לאתר ולעקוב אחרי תושבי שכונות העוני שצולמו לסרט שמעת על הפנתרים השחורים?
אדון משה, שהופק לפני כשלושים שנה, ויבחן את השינויים שחלו בחייהם ובתפיסת עולמם החברתית
והפוליטית.
דמות המפתח בסרט יהיה סעדיה מרציאנו המנסה להחיות היום מחדש את הפנתרים השחורים, על בסיס
המוניטין והספונטניות של התנועה בתחילת דרכה, בשנות השבעים.
בסרט ישולבו קטעים מסרטו האבוד של הבמאי נסים מוסק "? " שכמעט ולא הוקרן עד כה, ונמצא אחרונה
בארכיון הסינמטק בירושלים.
תסריט ותחקיר
"היום בפרספקטיבה של יותר משנות דור ולאחר התבוננות מחקרית מעמיקה, אני מבקש לקבוע באופן ודאי: הפנתרים השחורים היו המפץ הגדול, האירוע המחולל של המאבק המזרחי בישראל. משם התחיל הכל והכל כבר התנסח שם. ישראל עד מרץ 1971, הייתה מדינה שבה הדיכוי הכלכלי והתרבותי של המזרחיים התקבל לרוב בהכנעה על ידי המזרחיים עצמם… "
סמי שלום שטרית
1970, תנועת מחאה המונהגת על - ידי בני נוער משכונות המצוקה בירושלים פורצת לתודעת הציבור
הישראלי בפעילות חריגה, אנטי-ממסדית ולפעמים גם אלימה. היו אלה "הפנתרים השחורים".
הם הציתו את הדמיון והצטיירו כ’רובין הודים’ ממוסררה, הלהיבו המונים והפחידו את הממסד.
בפעולות כמו "מבצע החלב", הם אספו לפנות בוקר את מוצרי החלב והלחמניות מפתחי חנויות המכולת
בשכונת רחביה, וחילקו אותם חינם בשכונות המצוקה - הקטמונים ומוסררה.
כשנכנסו לעימות עם שר הפנים ד"ר יוסף בורג הם פיזרו עכברים בפתח ביתו ברחביה .
גולדה מאיר, לאחר שנפגשה אתם קבעה: "הם לא נחמדים", וטדי קולק צעק עליהם: "תרדו מן הדשא",
כשהתכנסו נגדו במחאה, בגן העירייה.
הם ערכו הפגנות ענק, שלהבו את ההמונים וגררו את המשטרה לעימותים אלימים אתם.
המחאה התחוללה כשיטפון הזורם ספונטנית ללא כל ארגון והכוונה מגבוה.
בשנת 1971 פגש אותם לראשונה נסים מוסק, אז עורך סרטים מתחיל בטלוויזיה, בבית הקפה המיתולוגי
טעמון. מוסק הוקסם מהתלהבותם ומכנות כוונותיהם של הצעירים המרדנים, התחבר לדרכם המהפכנית
שנראתה בעיניו נכונה וצודקת, והתחיל לתעד מיד את פעילותם התוססת.
במשך מספר שנים יצר מוסק יחד עם הפנתרים סרט מחאה בשם : "שמעת על הפנתרים השחורים, אדון
משה?" הסרט בא להציג את המחאה ואת המסר החברתי של תנועת המצוקה הראשונה והמשמעותית ביותר
בתולדות המדינה. אולם כבר תוך כדי עשיית הסרט, החלה התנועה שפעלה אז כשנתיים להתפורר, ובסופו
של דבר התרסקה, בשל ניגודי תפיסות ואינטרסים, יריבויות אישיות ומתחים פוליטיים. כך שהסרט, בסופו
של דבר, מתאר למעשה את שקיעתה של תנועת הפנתרים. נגטיב הסרט שאבד לפני שנים רבות, נמצא רק
לאחרונה בסינמטק ירושלים.
על בסיס הסרט המקורי נצא למסע חיפוש אישי של גיבורי הסרט: סעדיה מרציאנו וצ’רלי ביטון ילידי
שנות החמישים, בני שכונת מוסררה, וכוכבי שמש המבוגר מהם, מהקטמונים.
המסע יערך בשכונות מצוקה, בעיירות פיתוח ובמקומות שונים בארץ בחיפוש, אחר הפנתרים ודמויות
אחרות שהופיעו בסרט המקורי.
סעדיה מרציאנו, מגיל 18 מנהיג בולט וכריזמטי של הפנתרים. ארגן והשתתף בכל פעולות
המחאה של התנועה. כיהן שנה כח"כ מטעם תנועת של"י, ברוטציה הקונטרברסלית עם מאיר
פעיל. היום פעיל במטה השכונות של מפלגת עבודה ומנהל פרויקטים חברתיים ותרבותיים
מיוחדים לעדות המזרח, כגון תיאטרון מחאה חברתית ומאבק בסמים. סעדיה מניף בימים
אלה את הדגל מחדש, ומארגן יחד עם צעירים משכונות המצוקה ומעיירות הפיתוח את תנועת
"הפנתרים השחורים החדשים."
צ’רלי ביטון, מהמנהיגים המליטנטים של הפנתרים. הוכה ונעצר פעמים רבות על ידי המשטרה.
כיהן 16 שנה כחבר כנסת מטעם חד"ש. אחת מפעולות המחאה "הפנתריות" שזכורים לו מתקופה
זו, היא כאשר כבל את עצמו לדוכן הנואמים. עזב את הפעילות הפוליטית והלך לעסקים. כיום הוא מקורב
לש"ס, וחי ברווחה יחסית בוילה בורגנית במבשרת.
כוכבי שמש, בניגוד לשני הראשונים שהם ממוצא מרוקאי, כוכבי שמש הוא יוצא עיראק. הדבר
בא לידי ביטוי, בין השאר, בחוסר פירגון כלפיו, בקרב חבריו להנהגת הפנתרים. כאוטודידקט, בעל
השכלה רחבה, התבדל מיתר חבריו לתנועה, ורואה בהם אופורטוניסטים, שניצלו את המאבק למען עצמם.
ניהל פאבים בתל אביב ובירושלים ביניהם "הבר האדום", מקום מפגש של בכירי הבוהמה התל אביבית
בשנות השמונים. היום, בן למעלה מחמישים, הוא מובטל ומסיים תואר במשפטים.
הבמאי נסים מוסק, הזדהה עם הפנתרים מראשית דרכם. השתתף בהפגנות ובמבצעים שארגנו, עקב מהצד
אחר התהליכים והתהפוכות שעברו ויזם יחד אתם, את הכנת הסרט.
הסרט זכה בפרס הראשון לבימוי מטעם "המועצה לתרבות ואמנות" בשנת 1974.
"כדוקומנטריסט אני רואה בסרט שברצוני להכין הזדמנות, בראיה היסטורית,
לחשבון נפש נוקב של אנשים שאחראים במידה מסוימת, לכישלון התופעה
הנפלאה שנקראה "הפנתרים השחורים", קובע מוסק.
סגנון ומבנה
הסרט יכלול קטעים מהסרט המקורי "שמעת אל הפנתרים השחורים, אדון משה ?" שצולם בשנת 1971
בשחור לבן. (4 קלטות מצורפות להצעה).
הסרט יצולם ברובו במצלמת כתף, ויתמקד במצבים ספונטניים המתרחשים לעין העדשה, בסגנון דומה
לסרט המקורי.
צוות הצילום יחד עם סעדיה מרציאנו יצא לחפש אחר הגיבורים האלמונים המופיעים בשולי סיפור הסרט
המקורי, כפי שתועדו בהפגנות ובסצינות המצוקה והעוני ויעקוב אחר ניסיונותיו של סעדיה, להקים היום
מחדש את תנועת פנתרים .
מתוך מכונית ההוולוו של צ’רלי ביטון נתעד את אנשי ש"ס אשר צ’רלי מקורב אליהם היום. אחיו דודו,
פנתר לשעבר, עומד בראש הועד לשחרור אריה דרעי.
כוכבי שמש, האידיאולוג שבחבורה, יפגיש אותנו בשכונת התקווה, עם עמרם כהן המיליטנט העדתי,
שהתנגד להצטרפות אשכנזים לתנועה.
הסרט ינסה ליצור מסמך חברתי שיאיר את תחושות הקיפוח והתסכולים העדתיים הקיימים היום בישראל
ואת אופן ביטויים בחיי הדור הישראלי הצעיר. הוא יפגיש את הצופה עם התרבות העדתית המתפתחת
בשנים האחרונות במדינת ישראל, וינסה לענות על השאלות הבאות:
מדוע לאחר כמעט יובל שנים אין עדיין בישראל אינטגרציה חברתית ? מהו הקשר בין הקיפוח העדתי
לפנייה לדת? כיצד הפכה ש"ס לנציגה הרשמית של עדות המזרח בעוד שהיא עצמה חלק מהממסד? ומי
המייצג האוטנטי של מצוקת הקיפוח החברתי בישראל ?
הסרט ינסה לאתר את הדמויות והמשפחות שהופיעו בסרט וינסה לעקוב אחרי מה שקרה להם מאז, ואיפה
הם היום? בין השאר נחפש את גיבורי "סצנת הג’וק" המפורסמת מהסרט המקורי, כאשר מספר ילדים ישנו
על מיטה אחת, בחדר קטן במוסררה, והפנתרים פרצו אליו עם מצלמה. דרך מסע החיפושים לאורך
התקופה, ננסה לקבל תמונה עכשווית של המצב החברתי-כלכלי בישראל, לא באמצעות מומחים, אלא
דרך הסיפור הפרטי של אלה שחוו את העוני והקיפוח החברתי על בשרם.
הסיפור שלנו הוא אישי, דרך עיניהם של מנהיגי הפנתרים שניסו לחולל מהפכה חברתית בראשית שנות
השבעים ודרך חייהם של אותם גיבורים שגדלו בתחתית הסולם החברתי, מאז הקמת המדינה.
© כל הזכויות שמורות לביבליקל הפקות והגר קוט 2014 |בניית אתר: אנימה
